<h1>השגות הרמב"ן על הראב"ד</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אבל פסולי אתרוג למדין זה מזה, לפיכך כתם כושי לבן פוסלין בחוטמו במשהו, ובשאר מקומות ברובו כדברי הרב, וכן נדין כי היבשות שהיא פוסלת בחוטמו במשהו, ואין צ"ל נסדק בחוטמו ונקב בין שחסר בין שלא חסר.
וכיון שהדברים כך הם מתבררים והוא מלמדנו בהם, למה לא אמר ביבש בראש שיהא כשר בין בלולב בין בהדס וערבה, אם מפני שאמרו באתרוג ועל חוטמו אפילו כל שהוא פסול, והלא פסולין שמנו חכמים באתרוג אין מלמדין על הלולב, וכ"ש דין חוטמו, ואין בלולב והדס וערבה חוטם כאתרוג, והרי נסדק ראש השדרה שהוא כשר עד דעביד כהמנק ולא פסלוהו משום חוטמו, אבל לפי דעתי (כ)שהוא כשר [לפי] שאין היבש פסול עד שיהא יבש גופו שהיא רוב השדרה שלו, (וכן) [ומן] הטעם המוזכר בירושלמי נלמוד שהרי אמר ביבשה ציציתו [פ"ג ה"א] ומה בין זה לקטום אמר לון זה הדור וזה אינו הדור, הנה הציצה הזו שפוסלת להן בקטימה מפני שהיא בראשו של לולב והכשירה ר' אבינא ביבשות לפי שהוא הדור, שרוב העלין הלחין נותנין עליה הדר, וקרוב הוא הענין הזה להתלמד ממה שאמרו [ל"ג ע"א] ביבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלין שהוא כשר, אלמא אין היובש נדון כקטימה והמיעוט מציל על הרוב, וכ"ש [ש]הרוב מציל על המיעוט ואם יבשו שלשה בדי עלין בראשן ונשתיירו השאר לחין כשר.
ואחר שהודינו בדברי הרב שפירש בפסולין השנויין בלולב שהם בגופו של לולב ממש בשדרה שלו, יש לנו להקשות על דברינו מזו שהקשו בגמ' [ל"א ע"ב] מתיבי לולב כפוף סדוק פסול (ונותנן עלה) [ומוקמינן לה] דעביד כהמנק, (והיאך) [והאי] מאי תיובתא, סדוק דקא תני שנסדקה שדרה שלו ברובה, אבל נסדק כשר דאמר ר' חנינא בנסדק ראשו בלבד, וי"ל לפי שהעשוי כהמנק ודאי פסול העמידוה כן ורבותא קמ"ל מתניתא, ומיהו נסדק רובו נמי (כשרה) [בשדרה] פסול דשברי לולב הן וכנחלק לשנים דמי כדברי הרב ויפה כיון.
ועוד הרב האריך עלינו את הדרך במה שדקדק בשלשת שמות שהזכירו חכמים יבש ולח וכמוש, שהוא אמור ביבשו רוב עליו ושנשתיירו בו ג' בדי עלין לחין כשר, הא כמושין פסולין, שאין הכמוש מציל מיד היבש אלא הלח ההדור, ובעניותנו אין אנו רואין את הדקדוק הזה, שכל מקום שהזכירו חכמים בלח אינו אלא להוציא את היבש, והרבה נוסחאות בדוקות הבאות מספרד אין כתוב בהן אלא ונשתיירו בהן שלשה בדי עלין כשר.
